פסק-דין בתיק ע"פ 70039/04

1.         זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א - יפו (כב' הש' גרטי) בתיק מס' 10698/03 לפיו הורשע המערער באי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. עפ"י העולה מעובדות כתב האישום, המערער לא שם ליבו לדרך, התקרב יתר על המידה להולכת רגל על מעבר החצייה ופגע בה עוד בטרם זו השלימה את חציית המעבר.

עפ"י העולה מהכרעת דינו של ביהמ"ש, לאחר בחינת גרסאותיהם של כלל העדים בתיק, הגיע למסקנה לפיה ע.ת.2, הולכת הרגל, נפגעה עת הייתה באמצע המסלול, דהיינו הצליחה לחצות מחצית מהמעבר ורק אז נפגעה. ביהמ"ש האמין לע.ת.2 לפיה היא ירדה למעבר החצייה בהליכה, כאשר רכב המערער היה רחוק ממנה, הגיעה עד למחצית מעבר החצייה ופגע בה, עובר לתאונה. סופו של דבר, ובהתווסף ממצאים נוספים לעדות ע.ת.2, ביהמ"ש בחר להאמין לנפגעת ולהרשיע את המערער.

סופו של דבר ביהמ"ש קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:

·        קנס בסך 2000 ש"ח.

·         3 חודשי פסילה בפועלך

·         3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים

·         התחייבות על סך 2000 ש"ח.

2.         טיעוני ב"כ הצדדים:

ב"כ המערער, עו"ד שורצמן, טען בפניי כי גם בוחן תנועה וגם המשטרה לא הגיעו למקום התאונה. המתלוננת מסרה עדות אחת בלבד, ולאחר חודש וחצי הוזמנה למשטרה למסירת הודעה נוספת. לעניין הפגיעה בראשה, הרי זו הייתה כתוצאה מנפילה על הכביש ולא כתוצאה מפגיעה ברכב המערער.

ב"כ המערער הוסיף לטעון לעניין הפגיעה במתלוננת, עובר לתאונה, כי זו העידה בעצמה כי ראתה את רכב המערער מתקרב, חשבה לתומה כי הוא ראה אותה ומתכוון לעצור וירדה לכביש. מדובר בתאונה בלתי נמנעת שגם אם המערער היה נוסע במהירות 30-40 לא היה ניתן למנעה.

עוד הוסיף לציין לעניין העונש, כי המדובר בכזה הנוהג למעלה מ - 20 שנה וכל העבירות שלחובתו הנן עבירות טכניות לא חמורות  - מדובר בכזה הנוהג משאית אשפה, נוסע ברחובות צרים מדי יום ומעולם לא גרם לתאונה.

מנגד טענה ב"כ המשיבה, עו"ד טובבין, כי אין מחלוקת מלכתחיל כי המתלוננת הייתה בעיצומה של חציית הכביש, מכאן הרי לא ברור מה בסיס טענת המערער כי הלה התפרצה לכביש. גם אם נניח שמהתלוננת כן התפרצה לכביש עדיין אין בכך כדי לשחרר את המערער מלנהוג בזהירות עת התקרבו למעבר חצייה תוך צפיית המסוכנות  - חלה עליו חובת זהירות ברורה. לעניין העונש - מדובר בעונש ראוי ואין להתערב בו.

3.         דיון בערעור:

הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעת מהימנות עדים אשר הופיעו בפני המותב העיקרי - ועל סמך התרשמות נקבעו ממצאים המבססים את הכרעת הדין, זאת למעט המקרים בהם ביהמ"ש נוכח לדעת כי נפל פגם או פסול מהותיים בהכרעת הדין, או כאשר נפלה טעות מהותית בין אם עובדתית ובין אם משפטית - או כאשר ההתרשמות מעדים אינה תנאי מתנאי הכרעת הדין.

לענייננו, מדובר בהכרעת דין מפורטת ומנומקת דיה - ביהמ"ש קמא התרשם מהעדים שהעידו בפניו, ניתח את כלל הראיות וביסס את הכרעת דינו על ממצאים וראיות שהובאו בפניו. מכאן, הרי שאין עוד ביהמ"ש זה נדרש להתערב בהכרעדת הדין.

אין ספק שדרגת הרשלנות של המערער בעניינו היתה גבוהה. האחרון היה מודע לכך שיש לפניו מעבר חציה, וכי המתלוננת עמדה על המדרכה - ובנסיבות אלה היה על המערער להאיט בקרבה למעבר החציה וזאת כדי לאפשר למתלוננת לחצות בבטחה.

המערער התרשל בכך שלא האט את רכבו באופן שאם נמצא הולך רגל על מעבר החציה הוא יוכל לעצור מבלי לפגוע בהם.

למצער, מדובר בעבירות שביהמ"ש קמא נדרש להם לעיתים קרובות ומשום מספר תאונות הדרכים האין ספור בכיבישי הארץ, מוטלת החובה על בתי המשפט להוות "מעצור" עבור אותו נגע, משכך מצאתי לבאר דרך תיק זה את החובה המוטלת על נהגים כאלה ואחרים  המתקרבים למעבר חצייה במהלך נסיעתם.

העבירה בה הורשע המערער הנה עבירה חמורה. בתי המשפט הביעו דעתם לחומרה הרבה הטמונה בעבירות שעניינם אי מתן זכות קדימה להולכי רגל וסיכון בטיחותם עת חוצים הם במעבר החציה. יהיה מיותר להוסיף על החומרה שיש לראות בפגיעה בהולכי רגל החוצים את הכביש  במעבר חציה, מקום בו נדרשת תשומת לב מיוחדת של הנוהגים ברכב.